הכרעת דין בתיק ח"י 111/12

הנאשם מורשע, על פי הודאתו, בעבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות, לפי  סעיף 94 לחש"צ, התשט"ו-1955, בכך שנעדר מיחידתו xxx xxx מיום 22/11/2011 ועד יום  06/08/2012 למשך 259 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתנה והודעה היום, 11 בספטמבר 2012, ‏כ"ד באלול התשע"ב , בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.

­­­­­_________

אב"ד

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בהיעדרות ללא רשות מיחידתו לתקופה בת  259 ימים, שבסופה נעצר.

לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום והרשעתו, נשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש שיש להשית עליו בנסיבות העניין. התביעה הצבאית ביקשה להשית על הנאשם עונש ההולם את חומרת מעשיו וההגנה ביקשה להקל עימו בשל נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות.

כאמור, עניין לנו במי שהחל בהיעדרות בה הורשע מייד עם סיום ריצוי עונש מאסר שהוטל עליו בגין היעדרות קודמת, והיעדרות זו הסתיימה אך במעצרו על ידי הרשויות. הנאשם החל את השירות הצבאי בתחילת חודש נובמבר 2010 והוא השלים בהצלחה הכשרת טירונות מקא"ם בחוות השומר עד אמצע חודש ינואר 2011. הנאשם שובץ ביחידתו ויועד לשרת בתפקיד נהג משא אולם לא עבר הכשרה. זמן קצר לאחר מכן, בחודש מרץ 2011 פתח הנאשם בהיעדרות מן השירות לתקופה העולה על שישה חודשים, בסופה נעצר, והוא נידון כאמור בפני בית דין צבאי והוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל וכן עונש מאסר מותנה שהינו בר הפעלה כיום.

כמתחייב בדין, על פי התיקון האחרון של חוק העונשין, על בית הדין לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם שמתבסס על יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו. התיקון לחוק העונשין קובע למעשה בכורה לעיקרון ההלימה בבוא בית הדין לקבוע את מתחם העונש ההולם.

תחילה יש לבחון את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה ואת מידת הפגיעה באותו ערך חברתי. במקרה זה מדובר בהיעדרות לא מורשית מן השירות הצבאי ועל כן נפגע הערך החברתי שעניינו נטילת חלק בשירות הצבאי אשר הינו שירות חובה על פי דין. ככל שמדובר בהיעדרות ממושכת, כמו זו שבה הורשע הנאשם, הפגיעה בערך החברתי הינה גבוהה יותר. עוד יש לציין בעניין זה כי מידת הפגיעה בערך החברתי נבחנת גם בשים לב לכך שהנאשם החל בהיעדרות בה הורשע מייד לאחר סיום ריצוי עונש מאסר בפועל בגין היעדרות קודמת וגם בשים לב לכך שההיעדרות הסתיימה במעצר ולא בהתייצבות יזומה.

בכל הנוגע למדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון אלו, הרי שעל פי פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים מתחייבת ענישה של מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית לתקופה של מספר חודשים. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה ובפרט הנזק שנגרם ממנה, הרי שכפי שצוין לעיל, במעשהו לא העמיד הנאשם את עצמו לרשות הצבא ולרשות מפקדיו ובכך נפגעה היכולת לקיים סדרת שירות תקינה ביחידה, לרבות הכשרתו לתפקיד חיוני של נהג משא. כן יש לשקול, כבר בשלב קביעת המתחם, את הנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. בעניין זה נטען בפניי כי נסיבות חייו של הנאשם עמדו ברקע ההיעדרות. מדובר במי שעלה לארץ בשנת 2000 יחד עם אימו ואחיותיו, בזמן שאביו שהיה גרוש מאימו באותה עת, לא עלה לארץ ולמרבית הצער נפטר בשנת 2001. נטען כי המשפחה התרחבה לאורך השנים לאחר שלאימו של הנאשם נולדו ילדים משני בני זוג. נטען עוד כי המשפחה חיה בצפיפות ושאין בבית דמות אבהית. עוד נטען כי אחותו של הנאשם חולה במחלת האפילפסיה והיא נזקקת לסיוע. כמו כן, יצוין כי אימו של הנאשם מקבלת קצבה נמוכה ועובדת לפרנסתה בעבודות ניקיון בשכר זעום. ההגנה טענה כי הנסיבות הללו עמדו בבסיס היעדרותו של הנאשם מהשירות הצבאי שעה שבמהלך ההיעדרות הממושכת עבד במספר עבודות בכדי לסייע לפרנסת משפחתו.

לאחר בחינת השיקולים והנסיבות שצוינו, מצאתי כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן, אשר מתייחס לרכיב המאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית, הינו בין שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל לחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית.

לאחר קביעת המתחם, יש להידרש לעונש שיוטל על הנאשם. יאמר כבר כעת כי לא מצאתי שמתקיימים שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על הציבור שמחייבים חריגה ממתחם העונש שנקבע, לקולה או לחומרה, ועל כן יש לקבוע את עונשו של הנאשם במסגרת המתחם. הדין מחייב לבחון את הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו וכן את הפגיעה במשפחתו, לצד הנזקים שנגרמו לנאשם מעצם ההרשעה. דומני כי הפגיעה בנאשם שהינו אדם צעיר, בהטלת מאסר בפועל, הינה פגיעה לא מבוטלת וכך גם הפגיעה במשפחתו אשר נסיבותיה פורטו בפניי. כמו כן, כתוצאה מהרשעת הנאשם בעבירה חוזרת של היעדר מן השירות שלא ברשות, לא יהנה הנאשם מן ההגבלות באשר לרישום הפלילי בהתאם לסעיף 404 א' לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955. הנאשם הודה בכתב האישום ואף הביע צער על המעשה ובכך ביטא נטילת אחריות. נסיבות חייו של הנאשם צריכות להישקל גם במסגרת מתחם הענישה שעה שמדובר בנסיבות שהשפיעו על ביצוע מעשה העבירה. עברו של הנאשם אינו נקי נוכח הרשעתו בבית דין זה בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות.

בבואי לקבוע את העונש הראוי בתוך מתחם הענישה סברתי כי הנכון הוא, בהתחשב בנסיבות ובשיקולים, להשית על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית. למסקנה זו הגעתי, גם בשים לב לעבר הרלוונטי, משך ההיעדרות, המעצר בסוף ההיעדרות והעובדה כי זו בוצעה מייד לאחר סיום ריצוי עונש מאסר בפועל.

בכל הנוגע לעונש המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיק קודם הרי ששם דובר בהיעדרות בת 192 ימים עליה נידון הנאשם ל-80 ימי מאסר לריצוי בפועל בשל נסיבותיו. באותו עניין אף צוינה העובדה שלנאשם מוטיבציה להמשך שירות תקין, אשר נשקלה כאחד השיקולים לכיבוד ההסדר על ידי בית הדין. בנסיבות אלו, לא מצאתי מדוע יש לחרוג מן הכלל שלפיו יש להורות על הפעלת עונש מאסר מותנה קודם במצטבר לעונש המאסר הנוכחי. אזכיר כי חרף הצהרת הנאשם בהליך הקודם שהוא מעוניין להשלים שירות תקין, לא ניתנה על ידי הנאשם כל הזדמנות לרשויות לסייע לו, כפי שניתן לראות שאכן נעשה קודם לכן, והנאשם פתח בהיעדרות ממושכת שלא הסתיימה בהתייצבותו. על כן מצאתי להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר.

לפיכך, נגזרים על הנאשם העונשים הבאים:

א.      ארבעה (4) חודשי מאסר לריצוי בפועל, מניינם מיום מעצרו.

ב.      שלושה (3) חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים (2), שלא יעבור עבירה שעניינה היעדר מן השירות שלא ברשות.